אתמול חגגנו את יום ההולדת של בת השש הגדלנו ועשינו זום עם החברות. שברתי את הראש במחשבה על פעילות שנעשה יחד. כל המשחקים של הגן הם פיסיים. והרי לא נראה את העוגה כי הבנות האחרות לא יכולות לטעום אותה. איך חוגגים וירטואלית? (בסוף שיחקנו מי אני ומה שמי אם אתן רוצות רעיון).
אחר כך פגשתי שכנה בסופר. עמדנו שתינו ממרחק וניסינו קצת לדבר. איזו הרגשה מוזרה. בקושי הצלחנו לקיים שיחה. אז הרמתי אליה טלפון אח"כ מהאוטו. שם הצלחנו לדבר קצת יותר בקלילות. אולי כי דרך הטלפון אנחנו רגילים להתגבר על המרחק הפיסי. מה שגרם לי לחשוב...אילו מיומנויות של קשר מרחוק יש לנו ואילו אנחנו צריכים להמציא עכשיו.
היום בשיחה עם אחת הנועצות שלי התלבטנו איך לגרום לאנשים במפעל את התחושה שרואים ושומעים אותם. אנשים שהיא לא פוגשת בימים אלו, שחלקם עובדים מהבית וחלקם במשמרות בשעות אחרות. שוב, סיטואציה נוספת המביאה לפתחנו את השאלות על קשר ונוכחות. איך עושים את
זה כשלקחו מאיתנו את הדרך שבה אנחנו רגילים לתקשר. הגענו יחד למסקנה שפשוט צריך לשאול: מה יעזור לכם? מה אתם צריכים ממני? איך הכי נוח לך לדבר? באילו שעות? אחת התובנות שלנו הייתה שלא צריך לשחזר את הדרך הרגי
לה והמוכרת, אלא לחפש דרך אחרת שעונה על הצורך שלנו עכשיו. ולכו תדעו, אולי נמצא דרכים חדשות שיעזרו לנו גם בימי שגרה (הרי הקורונה לא לנצח) איך אתן שומרות על קשר? מה אתן צריכות כדי להרגיש נראות ונשמעות?