העולם השתגע וכולנו בחירום. חסרי שגרה, מכונסים יחד בבית. מי ידע שמומחיות שסיגלתי כהיותי תושבת הנגב המערבי (הקרוי עוטף עזה) תהפוך כל כך שימושית. כל כך מוכר לנו סדר היום המשפחתי של "אין שגרה" כשמנסים לעבוד ולתת מענה בבית במקביל. ואין שעות מוגדרות הכל נבנה טלאי על טלאי. ומוכרת התחושה של החיבור לחדשות. מחכים כל רגע לקבל הנחיות חדשות שמעיפות או מסדרות מחדש את כל התשבץ המורכב הזה. כחלק מהתמודדות והמשגה של התקופה החדשה ארגנתי לעצמי שתי תובנות חשובות להתמודדות עם מצב חירום: מציאת הזדמנות ויצירת קהילה.
ד"ר עדנה פשר
שיקפה לי פעם בחיוך איזה יופי שאני לוקחת את הקושי והופכת אותו להזדמנות. כשסיפרתי לה באחד מסבבי ההסלמה הביטחוניים שבכל בוקר אני נוסעת עם הילדים לטייל. ככה מתאווררים וחוסכים לכולנו אזעקות. וזה הפך להרגל. פתחנו קבוצת אימהות במושב שבוחרות לטייל יחד במקום לשבת בבית. מצאנו הזדמנות למפגש, לקשר, חלוקה בנטל ושיתוף בקושי. יצרנו לעצמנו קהילה עם תחביב משותף המהווה קרבה ושותפות בימים קשים. וככה מתוך הרגל קבוע יצאנו אתמול לטייל. הילדים יודעים להכין כל מה שצריך, להתארגן על רשימת השמעה לנסיעה, קצת אוכל ויוצאים אל הטבע. ההרגל הזה שסיגלנו לעצמנו הוריד לכולנו את רף החרדה ואת תחושת המסוגלות למציאות החדשה. והינה היום כשפתאום הילדים נדרשו ללמידה מהבית, מה שחדש לנו לגמרי, שררה בבית אוירה של מתח וצורך להתרגל מחדש ללא מוכר. ועכשיו אנחנו בוחרים לראות במצב הזה הזדמנות ללמידה אחרת. מקוונת, גמישה. על בחירה בניהול לוח זמנים משפחתי בין למידה, עבודה וחוויה. אני חושבת על ארגונים שהשגרה הופרה לחלוטין ואיך אפשר לתרגם את שתי המסקנות האישיות שלי אליהם. אז שואלת שתי שאלות: מהי ההזדמנות ומיהי הקהילה. הזדמנות היא ללמוד מיומנות עבודה אחרת, מקוונת, מאפשרת, משחררת. הזדמנות יכולה להיות שילוב אחר של בית ועבודה. ההזדמנות היא לאתגר את המוכר ולהיות יצירתיים כדי לייצר משהו אחר. וכבר סיפרתי לכם שיש בזה מתח וקושי, לא בטוחה שאפשר לחמוק מזה. תנשמו עמוק זה חלק מהתהליך. ואפשר לשאול מיהו השותף שלי? מי זקוק לי? אולי זה צוות אורגני ואולי אלו קבוצות עמיתים מכמה מחלקות/ ארגונים שונים. ומהם לייצר קהילה, קבוצה, ליזום פעילות משותפת, לחלוק בתובנות ובקשיים.